הכל התחיל במשפט אחד שאמא שלי אמרה לי.
שנים היא דחתה את החיים שלה למחר. "כשיהיה לי זמן", "כשהילדים יגדלו", "כשאגיע לפנסיה". ויום אחד היא אמרה לי את המשפט שאני נושאת איתי עד היום:
היא הגיעה לגיל 60. ושם היא גמרה את החיים שלה.
מאותו רגע ידעתי דבר אחד בוודאות: אין "אחר כך". אין "כשיהיה הזמן הנכון". יש רק עכשיו — והבחירה מה לעשות איתו. כל מה שבנינו מאז — הקהילות, הנדל"ן, ההרצאות, הפודקאסט, החיים בין ישראל ליוון — נולד מהמשפט הזה. לא כדי לברוח מהחיים, אלא כדי סוף סוף לבחור אותם.
— צביה וילצ'יק





